שאלה: הבת שלי מתקשה להשתלב במארג החברתי המבלבל שנוצר בעקבות הקורונה. היא לומדת בעיקר מרחוק, אבל פוגשת את החברות פעמיים בשבוע במסגרת למידה דו-שבועית בקפסולה בכיתה. חברותיה, כפי שאני שומעת מאמהות אחרות, נפגשות לאירועים חברתיים קטנים היזומים על ידן, אך היא לא רוצה להצטרף גם כשמדובר בחברות קרובות יותר. היא טוענת שאין לה כוח לרעש שלהן אבל לי נראה שהיא נרתעת ממפגשים חברתיים כיוון שהתרגלה להיות רחוקה מהווי חברתי בתקופות הסגר. כשאני מציעה לה חברות שקטות יותר ורועשות פחות, היא טוענת שהן משעממות. אשמח שתכווני אותי מה ניתן לעשות איתה כדי שלא "תשקע" לי בבית?
חני הכט תרפיסטית באומנות M.A. משיבה:
שלום לך, אמא יקרה.
הנקודה שהעלית היא אכן נקודה חשובה מאוד, כיון שבגיל ההתבגרות ההיבט החברתי הוא חלק מההתפתחות הנפשית התקינה של המתבגרים, וחשוב לשים לב שיהיו להם קשרים חברתיים באופן כלשהוא למרות הקורונה. אמנם ילדים ומתבגרים רבים שמעוניינים בקשרים חברתיים חברה באופן מוצהר, סובלים מהיעדר הקשרים החברתיים והנושא מדובר, אך יש את האחרים שחוששים מקשרים חברתיים ולעיתים נראה לנו שיש להם סוף סוף "קצת שקט" וזה דווקא טוב להם. אז זהו, שזה לא פשוט, כיון שכל אדם זקוק לחברה מעצם מהותו החברתית. הילדים והמתבגרים שקשה להם חברתית- זקוקים לחברה לשם התפתחות נפשית תקינה, גם אם מעט פחות מעמיתיהם ש"אוכלים וישנים חברים"… ילד שנרתע מחברה, אמנם רווח לו מעט בתקופה הנוכחית כאשר הקשר החברתי פחות מאסיבי בגלל הסגרים וכו', אבל עדיין אין זה אומר שבאמת טוב לו לחיות עם עצמו ומשפחתו בלבד. אפשר לדמות זאת למישהו שצריך להגיע לקומה 50 במגדל אך נרתע לעלות במעלית. הרתיעה וההמנעות מהמעלית לא מפחיתה את עצם הצורך להגיע לקומה 50, גם אם נוח קצת שהמעלית מתקלקלת פתאום…
אמא יקרה, לפי מה שאני מבינה ממך, ביתך חוששת מקשרים חברתיים ומתקשה עוד יותר לחזור אליהם לאחר הפסקה לא טבעית בדינמיקה החברתית. היא מבולבלת. חברות רועשות הן רועשות מידי וחברות שקטות הן משעממות מידי. תחושת חוסר האונים שעולה בך מול העמדה הבלתי אפשרית הזו, היא השלכה של חוסר האונים שביתך חווה מול המקום החברתי שלה. היא לא יודעת מה הכיוון אליו היא חותרת ומתוך החרדה והבלבול היא מעדיפה להשאר בבית ודי.
את יכולה, אמא, לנסות לשוחח איתה על הדברים. שיחה לשם שיחה. תוותרי על מטרתך הסופית ל"להוציא אותה מהבית לחברות" ותראי רק אותה ואת הבלבול שלה. תדברו, נסו לעשות סדר ולהבין באמת מה קורה בתוך הכאוס הרגשי והחברתי שבתוכה. תפסי עמדה אכפתית, אוהדת ורגישה, בלי שיפוטיות ובלי מטרות מעבר להבנה עמוקה ומשותפת. אם זה קשה, (ולרוב זה קשה) אפשר ללכת לבעל מקצוע למטרה זו. הסדר זה הדבר הראשון שהבת שלך צריכה כדי להבין איפה היא עומדת, מה היא רוצה ואיך ניתן לחתור לשם.
את לא צריכה "לדחוף" אותה להצלחה חברתית, תאמיני בה, היא יכולה לבד. רק צריכה עזרה להוציא את כוחותיה אל הפועל על ידי הסרת מחסומי הבלבול והחרדה
