שאלה: יש לי בן חכם ונבון אך הוא חווה קשיים התנהגותיים כבר מספר שנים. הוא בקושי מתקשר איתנו, הוא לא מעוניין בחברה חוץ מהתעסקות בענייניו. אם כבר יש לו חבר, מספיק לו אחד או שתיים וגם אלו הם ילדים שלרוב הוא שולט עליהם. הוא מאד עקשן ואינו מבין שיש לתת כבוד לרבנים ולהורים שלו, הוא מדבר להורים ולרבנים כאילו הם בני גילו ואומר להם דברים שממש מביישים אותנו.
הוא אינו שומע לנו ומאד קשה להסתדר איתו בבית. בעבר עלה חשש שיש לו קושי בתקשורת אך הלכנו לפסיכיאטר פעם אחת והוא שלל את זה, האבחנה שהוא ניפק הייתה שיש לו ODD – מרידות. מה עלינו לעשות? האם עלינו לגלות פשוט סבלנות והוא יתבגר ויצא מזה?
ד"ר עדה יעל ויסברג פסיכולוגית קלינית חינוכית מומחית משיבה:
יש כמה דברים שצריכים להתעסק בהם במקרה הזה: ראשית, הענין ההתנהגותי וקושי ההתמודדות איתו.
נשמע שמאד קשה לכם להתמודד איתו ושהתנהגותו משפיעה על כל הבית. אם כן, עליכם לחשוב לא רק על עצמכם ועליו אלא גם על הילדים האחרים שאף הם סובלים מהמצב. לכן מומלץ להתייעץ עם מומחה שיעזור לכם לעשות סדר במצב המורכב ולקבוע כיצד להמשיך את ההתנהלות השגרתית של הבית לאור הנתונים.
הדבר השני הוא, אם הילד מאובחן עם ODD זה אומר שיש לו קשיי התנהגות חמורים גם בבית וגם בתלמוד תורה. אם כן, יש להביא אותו לטיפול מקצועי לפני שהמצב יתדרדר יותר. ישנה עדיפות ליצירת תקשורת ועבודה משותפת בין המטפל והצוות החינוכי מאחר וכך כולם יחשבו יחד איך לעבוד איתו בצורה מתאימה ומועילה.
דבר נוסף, כדאי לחשוב שנית על האבחנה שלו. הרבה פעמים כשלא ברור לאנשי מקצוע מה קורה, הם נותנים אבחנות שלא בהחלט קשורות. אם הילד עדיין מגלה קשיים משמעותיים וקשיים תקשורתיים ועלה בעבר חשש להפרעת תקשורת, יכול להיות שזה יהיה רעיון טוב לבדוק את הנושא שוב. בד"כ אבחון מקיף אצל פסיכולוג קליני המומחה בתחום של הפרעות תקשורת, במיוחד בתפקוד גבוה, יכול לענות יותר טוב על השאלה האם הילד שלי סובל מהפרעת תקשורת?
חשוב גם להבין שזו אינו שאלה תיאורטית משום שאם כן יש לו הפרעת תקשורת אז הגישה לטיפול בו ולהתייחסות אליו היא שונה לגמרי מאשר כלפי ילד עם ODD. כדאי להתייעץ עם פסיכולוג לראות אם כן נשמע שכדאי להביא אותו לאבחון נוסף.
