שאלה: בני בן השנתיים+ מגמגם. נראה שיש לו קושי בשליפת המילה. הוא 'נתקע' עד שמצליח להוציא את המילה מהפה.
הייתי רוצה לדעת האם זה מצריך טיפול בשלב זה? ואיך להתייחס לגמגום? והאם יש משהו שאני כאמא יכולה לקדם אותו בינתיים?
אשמח לתשובה בהקדם, כי אני מעט מודאגת
תודה!
שרה וינברג, קלינאית תקשורת משיבה:
לאם המודאגת שלום.
קודם כל מעט על גמגום:
כל עוד לא עבר חצי שנה בה הילד מגמגם התופעה לא נקראת 'גמגום'.
כמו, כן בגיל צעיר ישנה אבחנה מבדלת בין חוסר שטף התפתחותי שעם הזמן יכול לחלוף לבין גמגום שיתכן ויישאר גם לאחר מכן.
בנוסף, לעיתים הקושי בשטף נובע מקשיי שפה כגון: קושי בשיום ושליפת המילים, קושי בארגון מסר מילולי ועוד.
חשוב לציין, כי בשני המקרים חשוב לאתר בזמן, לבצע אבחנה מבדלת על ידי אבחון של קלינאית תקשורת, ובהתאם מומלץ לפנות לטיפול ולא לחכות שהילד יגדל ועימו תגדל הבעיה.
לעיתים טיפול בגיל הזה מסתפק בהדרכת הורים שמחוללת פלאים.
טיפים לבינתיים:
אל דאגה: ילד יודע לקרוא את הדאגה של ההורים. הוא לא מבין את הכוונות הטובות ולא יודע ממה הם בדיוק מודאגים, אבל הדאגה שלהם מזה שהוא מגמגם בהחלט משפיעה עליו ועשויה להגביר את הגמגום.
לכן כאשר נתקלים בגמגום של ילד, עלינו לשמור על קשר עין, להמתין בסבלנות להשלמת המילה, בלי לשדר לחץ ודאגה.
להוריד דרישות סביב שפה: להימנע מלהשוויץ בילד/ה שיספרו לכולם מה היה בגן למשל, או לספר משהו בפומבי. תנו להם את הקצב שלהם ואל תלחצו דווקא בנקודה בה הם מתקשים.
לא לתקן שגיאות דקדוקיות אלא להוות מודל תקין: לדוגמה הילד אמר "ראיתי סוס גדולה" לא להעיר "סוס גדול" אלא להמשיך את השיחה תוך כדי הקפדה על הפקה תקינה "באמת? איפה ראית סוס גדול?".
לעודד חוויות של שטף בדיבור כגון: דקלומים, שירים בהם אין גמגום.
ולסיום יש פתגם שאומר "אמא יודעת הכי טוב". המלצה שלנו: לא לסמוך על הפתגם במקרה שמתעורר חשש. עדיף לאבחן את הילד אפילו אם זה רק בשביל להירגע.
בהצלחה ורוב נחת!
