הרטבה מקורה בפקודת בכי. כן, לבכות. יש לבדוק דבר ראשון איפה הילדה מתמודדת בשקט עם עצמה ולא משתפת. זה  מצוי מאד כאשר מתווסף תינוק במשפחה ,זה כמובן מאורע משמח ואבוי אם תעז להתלונן מה גם שילד בגיל צעיר אינו יודע לשיים רגשות מורכבים כמו קנאה בתינוק ולדבר על זה, מה שמעצים את האנרגיה השלילית.

דוגמאות נוספות למצבים שיביאו תוצאות דומות: קושי חברתי. ילד עדין מאד בחברה שבה הוא צריך להלחם על מקומו. מצב משפחתי מורכב אף הוא כמעט תמיד יתבטא באופן הזה. [גם בגילאים בוגרים!]

בכי הוא המצב האחרון לפני פגיעה רגשית. הקב"ה נתן מנגנון פריקה של אנרגיה רבה שהצטברה והבכי משחרר עומס יתר. זהו מצב של פורקן והתרוקנות מאנרגיה שלילית או עומס יתר.

כאשר ילד אינו בוכה מהסיבה שהוא לא מבין מספיק את הקושי של עצמו, לא משוחח עליו, לא נותן לגיטימציה לרגש הטבעי נוצר מצב של בכי אשר לא נבכה. הגוף מחפש דרך להיפטר מאותו  אנרגיה. ומשחרר בצורת הרטבה.

לעומת זאת, כשילד מפספס במשך היום יתכן שהוא לא נותן מקום לצרכים הפיזיים שלו. לוקה בחוסר חיבור. אפשר בקלות לזהות זאת בציורי ילדים. ואז נוצר מצב שהוא מפספס כי הוא עסוק במשחק ואין לו "זמן"…

בטיפול בקליניקה שלי יקבל המטופל אבחון מקיף על הסיבות השורשיות להיווצרות הפקודה, בדיקה ליכולת הפיזית כיצד לפתור את הבעיה [למשל האם לגרום לו להתעורר? האם יש בו יכולת איפוק עד הבוקר?]  שחרור המטענים האחראיים לבעיה תוך ניקוי יסודי, החזרת המצב הבריא והרצוי יחד עם חיזוק מנגנון הבקרה והשליטה.