השאלה ששאלתם כל- כך חשובה ופוגשת הורים רבים, החיים במציאות של מעברים מהירים ולא צפויים בין שגרת חיים לשגרת חירום עלולים לעורר חוסר ודאות וחרדה.
כהורים, חשוב לזכור כי חרדה לא מונעת על ידי הגיון ואי אפשר להפסיק אותה על ידי הסברים הגיוניים! ליכולת שלנו לתת לגיטימציה, להכיל ולתווך את החרדה יש מקום משמעותי, כחלק מתהליך ההרגעות.
אז מה עושים?
ראשית, מקרינים רוגע, מאמינים בילד שבעזרת ה’, זה יעבור, בזמן ובקצב שלו, והתגובה שלו היא נורמלית בהתחשב במצב.
שנית, מדברים!
מחשבות הן אינסופיות, מילים נותנות מסגרת, גבול ומקום מוגדר לרגש. ומה אומרים?
נותנים שם לרגש – “אני רואה שאת/ה מפחד”, “ראיתי שנבהלת”
לשקף – “אזעקות זה דבר מפחיד”
לגיטימציה – מותר להיבהל ולפחד, לא לנסות להשתיק או להפחית מערך הרגש, (לא נאמר: “אתה סתם פוחד”, “שטויות”, “אל תעשה עסק מכל רעש”), אפשר לומר: “אנחנו גם נבהלים כשאנחנו שומעים אופנוע עובר/ רעש נפץ וכו'”.
תמיכה – “אנחנו פה איתך” ילדים מסויימים זקוקים למגע וחיבוק כדי להירגע והרפות.
להסביר את ההבדל – אזעקה נמשכת זמן ארוך יותר, היא עולה ויורדת, אפשר להכין רשימה של “הרעשים המפחידים”.
כוחות ויכולות – לחזק לאמונה ולתפילה: “יש לנו את ה ששומר עלייך ועלינו”, ולחבר גם לכוחות אישיים: “הרבה פעמים כעסת/ פחדת/נעלבת והצלחת להתמודד…” ולתאר סיטואציה אמיתית שהצליח להתמודד עימה.
קיימים ספרי ילדים מומלצים שאפשר לספר לילדים מתוכם כמו “מרחב מוגן” של רחלי בן שימול שמאפשר לגיטימציה, שיח ודרכי התמודדות לילדים ולהוריהם.
בכל מקרה שהחרדה נמשכת לאורך זמן ופוגעת בתפקוד הכללי של הילד חשוב לפנות לאנשי מקצוע בתחום.
